זהו מין סיפור "חד-גדיא" מהודו. נראה שהמסר החבוי בו הוא שלכל אדם יש את "ההארה שלו" והיא פושטת ולובשת צורה לפי האינדיבידואל. כשבן אדם עושה את מה שטוב לו, וצועד בנתיב של התפתחות וגדילה (בית, משפחה, ילדים, עסק, כסף וכ"ו..) זו ההארה שלו, והיא לא בהכרח חייבת להימצא בין דפי הספרים.